התנהגות עו"ד ותוצאתה - שלילת הוצאות משפט

רקע

ברנדויין ישעיהו (להלן: "התובע"), הינו סוחר יהלומים במתחם הבורסה ליהלומים.

לטענת התובע, ביום 26/04/07 רכש גדי מוטליס (להלן: "הנתבע"), יהלומים במשקל 4.02 קרט מאת התובע ונותר חייב סך של 8,950 דולר (תעודת המשלוח צורפה כנספח א' לכתב התביעה).

מנגד טוען הנתבע כי הינו איש מכירות אשר התפרנס מעמלה בגובה 5%. לגישתו בעבור סחורה אשר נמכרה העביר את התמורה לידי התובע ואילו  סחורה אשר לא נמכרה הוחזרה לתובע.

לדידו, בין הצדדים, העסקאות בוצעו על גבי דפים ריקים. באשר לחתימתו על תעודת המשלוח טוען הנתבע כי חתימתו הוצאה ממנו בכוח ותחת איומים  בחודש 09/07.

הנתבע הציג פתק אשר מהווה את שיטת העבודה בין הצדדים (צורף כנספח א' לכתב ההגנה) ולגישתו הסכום אשר בגינו נותרה מחלוקת הוא 5,565 דולר ארה"ב, ממנו יש להפחית סך של 200 דולר אשר שולמו בשלב מאוחר יותר. הנתבע  טוען כי עקב מספר ניתוחי לב אשר עבר, פנה התובע לשיטות פסולות של איומים והפעלת לחץ עליו.

ביום 11/06/08 התקיים בפני דיון בו העלה התובע טענה כי לאור העובדה כי כתב ההגנה הוגש ללא תצהיר ולאור העובדה כי הנתבע מודה כי מתוך חוב של כ- 18,000 דולר שולמו סך של 10,200 דולר בלבד יש ליתן פסק דין על מלוא סכום התביעה.

הנתבע חזר בדיון על טענותיו וטען כי חתימתו הוצאה ממנו תחת לחצים ואיומים.

לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים ניתנה החלטה מנומקת ביום 18/06/08 אשר בה קבעתי כי תינתן רשות להתגונן וזאת בכפוף להפקדת סך של 20,000 ש"ח בקופת בית המשפט וזאת בתוך 30 יום מקבלת ההחלטה.   בהחלטה אף  נקבע כי שהתיק ישמע  בקד"מ ביום 29/10/08 בשעה 15:00.

ביום 30/06/08 הגיש התובע בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 18/06/08 או לחילופין בקשה להטלת עיקול במעמד צד אחד על נכסי המשיב לפי תקנה 207 לתקנות סד"א. בבקשתו טען התובע כי בהחלטת בית המשפט מיום 18/06/08 ישנה פגיעה בזכויותיו.

הנתבע הלין על כך כי זכויותיו נפגעו בכך שהתובע הגיש כתב הגנה ולא בקשת רשות להתגונן והתצהיר אשר צורף מטעם הנתבע כלל אינו מתייחס לטענות אשר הועלו בכתב ההגנה.

משכך ביקש התובע כי תינתן לו האפשרות לחקור את הנתבע על תצהירו ולחילופין ובשל החשש כי הנתבע יבריח את נכסיו ועל מנת שלתובע תהיה אפשרות לפרוע את חובו ביקש התובע כי בית המשפט ישתמש בסמכותו בהתאם לתקנה 207 לתקנות סדר הדין האזרחי ויורה על עיקול נכסי הנתבע במעמד צד אחד ובכללם ביתו של הנתבע. בהחלטה מיום 01/07/08 קבעתי כי: " המבקש יעביר העתק הבקשה למשיב אשר יגיב עליה בתוך 7 ימים."

ביום 03/07/08 הגיש הנתבע "בקשה לביטול החלטה שבטעות / הטעיה יסודה" בה טען כי אין באפשרותו להפקיד את הסכום אשר נקבע בהחלטה מיום 18/06/08 וזאת לאור מצבו הכלכלי  וכן הכחיש את טענות התובע אשר הועלו כנגדו בדיון מיום 11/06/08. בהחלטה מיום 03/07/08 קבעתי כי " המבקש יעביר העתק הבקשה למשיב אשר יגיב עליה בתוך 7 ימים".

ביום 03/07/08 הגיש התובע בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 01/07/08. לגישת התובע מטרתה של הבקשה הנוספת  הינה הימנעות מהעברת הבקשה לנתבע וזאת לאור החשש המוחשי לדבריו כי הנתבע יבריח את נכסיו. לגישתו ההחלטה מיום 01/07/08 מאיינת את  המטרה שלשמה הוגשה הבקשה במעמד צד אחד ופוגעת בתובע. בהחלטה מיום 06/07/08 קבעתי כי: " לא מצאתי עילה שבדין לעיון מחדש או לביטול ההחלטה."

בתגובת התובע מיום 17/07/08  לבקשת הנתבע מיום 03/07/08 טען כי  כל ניסיונו של הנתבע הינו להרוויח זמן יקר על מנת להבריח את נכסיו וזאת על מנת לחמוק מחובותיו ולנושיו השונים. לגישת התובע הנתבע חתם על הסכם גירושין פיקטיבי וזאת במטרה להבריח את כל רכושו לאשתו.

יתרה מכך טען התובע כי הפקדת הערובה אינה נתונה לבחירתו או לשיקול דעתו של הנתבע אלא היא תנאי לדיון בבר"ל ובמידה ולא תופקד הערובה יהיה זכאי התובע לפסק דין כנגד הנתבע.  וזאת בהתאם להחלטתי מיום 18/06/08 הקובעת:

" במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להתגונן וב"כ התובע רשאי להגיש פסיקתא לבית המשפט."

בתגובת הנתבע לבקשת התובע לעיון חוזר בהחלטה מיום 18/06/08 ביקש הנתבע כי בית המשפט יורה על קיום דיון ללא צורך בהפקדת פיקדון כלשהו. בהחלטה מיום 21/07/08 קבעתי כי:

" בטרם  אשקול האם לשנות מתנאי הערובה, ימציא הנתבע לבית המשפט עד ליום 05/09/08 תדפיסי חשבונות הבנק שלו ל3 חודשים אחרונים , אישור הכנסה, אישורי בעלות על  רכוש דניידי ולא דניידי, שלו ושל בני משפחתו בדרגת קרבה ראשונה."

ביום 28/07/08 הגיש התובע בקשה לעיון חוזר בחלטה מיום 21/07/08 לאחר עיון  בטענות התובע, ניתנה החלטה ביום 29/07/08 בה קבעתי: